כניסה לחברים רשומים

 

פרנסה בשפע

בס"ד

משמעות הפרנסה לפי תורת החסידות

פרנסה היא כינוי כללי לכל סיפוקיו הגשמיים של האדם, הנצרכים לחייו היומיומיים.

אחד מגדולי ישראל אמר שפרנסה היא כמו מעיין - ככל ששואבים ממנה יותר צדקה, כך הפרנסה מתרבה והולכת.

רבי לוי יצחק מברדיצ'וב סח: מרוב שיהודים טרודים אחר הפרנסה, שוכחים הם לעיתים שיש לירא את ה'.

אכן, אנשים נוטים להשקיע שעות רבות ולרוץ אחר פרנסתם. על כך אומר הרבי מליובאוויטש: "בשנת שש-מאות שנה לחיי נח... נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו" (בראשית ז,יא). שני סוגי טרדות מונעים את האדם מעבודת ה': "מעיינות תהום רבה" – טרדות הבאות מדברים גשמיים, דאגות הפרנסה וכיוצא בזה; "ארובות השמים" – טרדות הבאות מדברים רוחניים, כמו טרדות של עסקנות ציבורית וכיוצא בזה. העצה לשני סוגי טרדה אלה היא "בוא אל התיבה" - להיכנס אל תוך תיבות ואותיות התורה והתפילה.

***

שפע הפרנסה נקצב על ידי הקדוש-ברוך-הוא בראש השנה, כי בו חוזר האור של השנה הקודמת ומתמשך שפע ואור חדש לשנה הבאה. ביום הכיפורים נקבע כמה יקבל כל אחד מתוך השפע, ולכן, למרות שהשפע כבר נקצב ביום ראש השנה, יכול כל אדם בתפילתו לקבוע את אשר יקבל על ידי שיקבל חלק גדול או קטן מהחיות והאור הנשפע.

עם זאת, מכיוון שהאור עצמו הוא אור רוחני, נאמר בגמרא כי פרנסתו של אדם נקצבת לו בכל יום ויום, שכן השפע היורד מלמעלה משתלשל מדרגה לדרגה עד לדרגות הגשמיות בכל יום ויום לפי מעשיו וכאמור בגמרא "אדם נידון בכל יום", ולכן אם האדם נוהג כראוי הוא יקבל את השפע הראוי לו שירד לכלים הנצרכים, ולא - יישאר השפע לעולם העליון.

לכן היה מנהגו של רב המנונא סבא (דור רביעי של התנאים, אחד מהחכמים הנזכרים בזוהר הקדוש פעמים רבות אודות השגותיו הנפלאות) להתפלל בכל יום על צרכיו. מכאן גם מוכיח הרבי, שפרנסתו של האדם נקצבת לו באופן ניסי.

סגולה לפרנסה

עבור לתוכן העמוד
ספר הזוהר | קבלה | יודאיקה | חת"ת | חב"ד | מתנות יודאיקה | יודאיקה סיטונאות | תכשיטי קבלה | תשמישי קדושה